מירי כותבת
זו לא עצירה. זו התרחבות
אנחנו בטוחות שאנחנו מחכות שהדבר הנכון יגיע: הזוגיות, השינוי המקצועי, ההיריון, התינוק, הלידה, או פשוט השקט הנפשי.
אבל האמת העמוקה שאנחנו נוטות לשכוח היא, שזה אף פעם לא "הדבר" שמחכה שם בחוץ. זאת היכולת שלנו להחזיק אותו בתוכנו בלי להתפרק.
כשמשהו מתעכב, הנטייה האוטומטית היא לחשוב שמשהו התקלקל. שמשהו בנו לא מספיק, או שהזמן בורח לנו מבין האצבעות.
אבל יש חוקיות שקטה ומדויקת בנפש: האור לא מתעכב מפני שהוא איננו. הוא שם, אלא שהוא מחכה שהכלי שנושא אותו ייבנה.
הזמן הזה, שבו הדברים נראים תקועים, הוא לא חלל ריק ולא "פציעה" בדרך. זה הזמן שבו המערכת הפנימית שלך מתרחבת, ולומדת להחזיק מתח מורכב, גם את הציפייה העזה וגם את החסר, בלי לאבד את האני הפנימי שלך.
אז אם משהו בך מרגיש עכשיו בעיכוב, נסי להביט בו אחרת: זו לא עצירה. זו התרחבות.